אלביט מערכות בע"מ נ' עיסא ואח'

פסק דין

ב"כ הצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד 1984 לאחר שנשמעו, בקצרה, עדויות הנהגים.

1.הנהג ברכב התובעת (להלן: "התובע") טוען כי בעת שיצא מחניה בחניון אלונים, פגע בו רכב הנהוג על ידי הנתבע 1. מדובר בחניון שבו חונות מכוניות משני הצדדים. בין המכוניות החונות קיימים שני נתיבי נסיעה: אחד לכל כיוון. התובע הוסיף וציין כי בעת הפגיעה כבר יצא בשלמות מהחניה, חסם את נתיב הנסיעה הקרוב לחניה בה חנה, והחל בנסיעה לאחור לתוך נתיב הנסיעה הנגדי (בו נסע הנתבע), כך שלשיטתו היה על הנתבע לראותו, לעצור, להמתין עד שיסיים לצאת, ולא לעקוף אותו מימין.

2.הנתבע טוען כי נסע לאט בנתיב הנסיעה שלו כאשר לפתע הגיח רכב התובע מהחניה מצד שמאל שלו ופגע ברכבו בצידו השמאלי (דלת קדמית שמאלית). לטענתו לא ראה את רכב התובע עובר לפגיעה אלא רק בעת הפגיעה עצמה.

3.לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים המעורבים, עיינתי בכל החומר שהוגש ובכלל זה: טופסי ההודעות לחברות הביטוח, חוות דעת השמאים, תמונות צבעוניות של רכב התובעת, הנני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע סך של 3,000 ₪.

4.בקביעת סכום זה נתתי דעתי, בין היתר, לדברים הבאים:

א. עיקר החבות מוטלת על התובע אשר נסע לאחור בחוסר זהירות. התובע העיד במפורש כי בעת שיצא מהחניה ראה את רכב הנתבע (אם כי העיד כי ראה אותו מרחוק) וכן העיד כי: "ברגע הפגיעה הייתי במצב נסיעה לאחור. לא עמדתי".

תקנה 45 לתקנות התעבורה תשכ"א 1961 קובעת כי "נוהג רכב לא יסיעו לאחורנית אלא אם יש צורך בכך, ובמידת הצורך לאחר שנקט באמצעים הדורשים בנסיבות הקיימות כדי למנוע סיכון או פגיעה או הטרדה או הפרעה".

התובע הוא שנסע לאחור, כששדה הראיה שלו מוגבל, וכשהוא נכנס לתוך נתיב הנסיעה בו נסע הנתבע. כן יש לציין כי התובע חנה בסמוך מאוד לעיקול ממנו הגיע הנתבע (ראה שרטוט שערך התובע שם סימן כי חנה בחניה שלישית מהקצה) דבר שלא מתיישב עם עדותו לפיה ראה את רכב הנתבע אבל מרחוק.

ב. יחד עם זאת קיימת חבות גם על הנתבע. איני מקבלת גרסתו לפיה לא ראה את רכב התובע אלא ברגע הפגיעה. התובע היה צריך לחצות את נתיב הנסיעה הקרוב לו בטרם הגיע לנתיב בו נסע הנתבע, מכאן שברור כי היה על הנתבע לראותו כבר בעת שהתובע החל לצאת מהחניה, טרם הפגיעה, ועל כן היה עליו להאט מהירות נסיעתו ולאפשר לתובע להשלים יציאתו מהחניה.

5.בשיקלול האמור לעיל הנני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת סך כולל של 3,000 ₪.

מאחר והתיק הסתיים בפסק דין על דרך הפשרה פטורה התובעת מתשלום המחצית השניה של האגרה.

ניתן היום, ז' כסלו תש"ע, 24 נובמבר 2009, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: